פסק-דין בתיק עפ"ג 8602-07-11

1.         לפנינו ערעור על גזר דינו של בימ"ש השלום בכפר סבא בת"פ 1946/09 מיום 14.6.11 (כב' השופטת ד.מרשק-מרום), בגדרו הוטלו על המערער העונשים, כדלקמן: מאסר בפועל למשך 12 חודשים והפעלת מאסר על תנאי בן 4 חודשים במצטבר (סך הכל 16 חודשים, בניכוי ימי המעצר - 2.11.09-8.7.09), מאסר על תנאי בתנאים שנקבעו בגזר הדין וקנס בסך 5,000 ש"ח.

2.         המערער הורשע בבית משפט קמא בעבירות של תקיפה, פציעה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין, במסגרת הסדר טיעון, שלפיו תוקן כתב האישום והמערער הופנה לקבלת תסקיר שירות המבחן. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש, והמשיבה הודיעה כי תעתור להטלת מאסר בפועל ולהפעלת מאסר על תנאי.

3.         על פי עובדות כתב האישום המתוקן בתאריך 21.6.09, על רקע סכסוך כספי בין המערער למתלונן (על פי הנטען המתלונן לא שילם למשפחתו של המערער דמי שכירות עבור שימוש בנכס במהלך תקופה ארוכה), ניגש המערער למתלונן, בעת שהאחרון ישב בבית קפה. לאחר שהמערער והמתלונן שוחחו, דחף המערער את המתלונן, ומספר לקוחות שעברו במקום הפרידו בין השניים. המערער עזב את המקום, אך שב אליו כעבור מספר דקות, ודחף את המתלונן פעם נוספת, ומאן דהוא הפריד בין השניים והחל ללוות את המערער לביתו. המערער הרחיק ממנו את האחר, שלף ממכנסיו סכין באורך כ - 30, 40 ס"מ, רץ לכיוון המתלונן והניף את הסכין לעברו במטרה לדוקרו, תוך שהוא מעיף רהיטים שעמדו בדרכו. המתלונן ניסה להימלט מפני המערער וניסה להגן על עצמו באמצעות ידיו, ובשלב זה חתך המערער את אגודל יד שמאל של המערער באמצעות הסכין. המתלונן הובהל לבית חולים כשהוא סובל מפצע באגודל, עם חוסר תחושה ופגיעה בעורק עד לעצב, ובהמשך אף נזקק לעבור ניתוח.

4.         בימ"ש קמא, בגזר דין מפורט ומנומק, התייחס לנתוני התסקיר שהוגש בעניינו של המערער, וסקר את נסיבותיו האישיות הקשות. המערער הצטייר כמי שמתאפיין בדפוסים תוקפניים במצב של מתח ותסכול, אלא ששירות המבחן התרשם כי המערער נוטל אחריות למצבו ומביע נכונות לטיפול, ועל כן המליץ להאריך את המאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו.

5.         בימ"ש קמא ציין כי לנוכח חומרת האירוע ונסיבותיו של המערער, לא די בנכונותו לקבלת טיפול. האירוע היה מתמשך, המערער ניסה לפתור סכסוך בדרכי אלימות וכוח, תוך שימוש בסכין קטלנית וסיכון האחרים ששהו במקום. אף במאסר על תנאי לא היה כדי להרתיעו. בימ"ש קמא אף שיווה לנגד עיניו את הצורך להילחם בתופעת "הסכינאות" באמצעות הטלת ענישה מחמירה, וכי אין מקום להעברת מסר סלחני באמצעות ענישה שאינה מאחורי סורג ובריח.

6.         לקולא, שקל בימ"ש קמא את הודייתו של המערער, את נסיבות חייו הקשות והתקופה הממושכת בה שהה בתנאים מגבילים. בנוסף, נשקל לקולא כי נערכה סולחה בין המתלונן למערער, אך לא היה בנתון זה כדי להשפיע על ההכרעה שלא להורות שהמערער יישא עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.

7.         באת כוח המערער טוענת בפנינו כי בית משפט קמא טעה בכך שהורה על שליחת המערער למאסר מאחורי סורג ובריח. בהתחשב בנסיבותיו האישיות המורכבות של המערער והמלצת שירות המבחן,              היה מקום להורות על הארכת המאסר על תנאי, באופן שהמערער יוכל לקבל טיפול בבעיית האלימות. לחלופין, היה מקום להטיל עונש מאסר לתקופה הניתנת לריצוי בעבודות שירות.

באת כוח המערער חזרה בפנינו על עיקר הנימוקים שנשטחו בבית משפט קמא, והדגישה כי המערער מנהל אורח חיים תקין, ונקיטה בהליך טיפולי, ללא עונש של כליאה ממש לא יפגע באינטרס הציבורי.

8.         ב"כ המשיבה עותרת לדחיית הערעור, ומבקשת לסמוך על גזר דינו של בית משפט קמא. בטיעוניה הדגישה את החומרה היתרה של האירוע שלא היה קצר ונקודתי, כי אם מתמשך, ומצביע על נחישות המערער  לפגוע במתלונן. כמו כן היפנתה לעברו הפלילי של המערער ולקיומו של מאסר על תנאי, וכן למדיניות הענישה הראויה בעבירות אלימות, ולא כל שכן כשהן מלוות בשימוש בנשק קר.

9.         לאחר ששקלנו טיעוני ב"כ הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, באשר לא נפלה כל טעות בגזר דינו של בימ"ש קמא, אשר שקל את כל השיקולים הרלוונטיים בצורה מעמיקה, והגיע לתוצאה נכונה, שאינה מחמירה עם המערער. כפי שצוין לעיל, המערער הורשע בעבר פעמיים בעבירות אלימות והחזקת סכין, ותלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה, אך בכך לא היה כדי להרתיעו מלנהוג באלימות. למקרא כתב האישום המתוקן מתקבל הרושם כי המערער היה נחוש לפגוע במתלונן, הוא התנהג באימפולסיביות, ניסיונות להרגיעו לא צלחו. המערער דחף מעליו אדם שניסה להרחיקו מהמקום, ועשה שימוש בסכין, ולא יהא זה מופרז לומר כי אך בנס לא הסתיים האירוע באסון כבד.

            לא התעלמנו מנסיבותיו האישיות המורכבות והקשות של המערער, כמו גם מהודייתו שחסכה מזמנו היקר של בית המשפט ומצביעה על חרטה. נתנו דעתנו לנתוני התסקיר ולהמלצתו, וכן לסולחה שנערכה בין המערער למתלונן.

10.        לגבי התסקיר נעיר כי אומנם הוא כלל המלצה טיפולית, ואולם, הוא אינו מצביע על כך שהליך טיפולי החל, כי אם נכתב בו אך ורק שקיימת נכונות לקבלת טיפול.

11.        בית המשפט העליון שב ומדגיש בפסיקתו את הצורך להחמיר בענישה כדי למגר את "תת תרבות הסכין": עבירות דקירה הינן בגדר עבירות אלימות קשה, שטמונה בהן סכנה חמורה לחיים, לגוף ולנפש (ראה: ע"פ 2169/10, מדינת ישראל נ' מארי) (לא פורסם, 12.5.11).

באלימות קשה ואכזרית יש לגזור ענישה משמעותית ומרתיעה ביותר מאחורי סורג ובריח (ראה: ע"פ 9630/09, זוהר נגד מדינת ישראל) (לא פורסם, 20.7.10).

ולסיום, אף לא מצאנו טעמים המצדיקים חפיפת תקופת המאסר נושא המאסר על תנאי לעונש המאסר שנגזר על המערער.

            בהסתכלות כוללת, גם כאשר מדובר במאסרו הראשון של המערער מאחורי סורג ובריח, לא החמיר עמו בית משפט קמא.

12.        סוף דבר, אנו דוחים את הערעור.

            המערער יתייצב במזכירות בית המשפט המחוזי מרכז ביום 23.10.11 בשעה 08:30 כשהוא מצויד בתעודת זהות.

            התנאים שנקבעו לעיכוב ביצוע המאסר יעמדו בעינם עד התייצבותו של המערער לריצוי עונשו.